בזכות ג’וליה תומסון מהבית על 129 דונם על המאמרים השגרתיים שלה על אותו מוט.
אני חושב על בקסטר להיות כלב אנוכי למדי. הוא עצמאי כמו גם צינה כמו גם אוהב את זמנו לבד – ואנחנו אוהבים אותו למי שהוא. הוא פשוט בדרך כלל מרכז היקום שלו.
בדרך כלל תהיתי מה הוא יעשה אם מאט אני הייתי בצרה. האם הוא יוכל למשוך לאסי? (ההנחה שלי ככל הנראה לא הייתה).
בשבוע שעבר, באקס כמו גם הייתי לטיול כשנתפסנו בסערה גרועה. שבר ברק אחד היה כל כך קרוב עד שבסופו של דבר השתופף בכדור על האדמה – ובקסטר התרחק באימה. עם זאת, הוא לא הלך רחוק מאוד.
כשכל אחד התארגנו מחדש, הוא הניח את עצמו כ -20 מטרים מולי כמו גם התחיל בנחישות לאורך השביל. כל כמה צעדים הוא היה מביט מעבר לכתפו כדי לוודא שאני מאחוריו וגם עדיין בא.
עבור בחור שבדרך כלל לא יכול ללכת חמישה צעדים מבלי לעצור לרחרח משהו או שמסתיים כפות רגליים רבות מאחוריי מכיוון שהוא מוסח על ידי אפו, זו הייתה התנהגות יוצאת דופן ביותר.
עכשיו, אתה יכול להציע שהוא פשוט חפץ משם, עם זאת הוא הרגיש איתי בטוח יותר. או שהוא הבין שאני בית הטיול שלו, כמו גם לא רצה להבין בדיוק איך לחוט את המכונית. או שהוא נמאס לו להיות רטוב כמו גם רצה שאמהר. או אולי, רק אולי, הוא רצה שנצא משם בשלום ביחד כמו שהוא השגיח עליי.
או אולי אני מייחס לו רמה גבוהה יותר מאמינו לו ממה שהייתי צריך.
אני מבין ששנינו שמחנו מאוד לטפס לבסוף למכוניות ולמשאית כמו גם ראש לבית.
האם גם הכלב שלך היית אי פעם עם משבר? איך בדיוק הכלב שלך מגיב לבעיות?
אם יש לך דוגמאות מסוג כלשהו, הבה נבין בתגובות. תודה על הדיון המצוין בפרסום האחרון של ג’וליה על רישוי כלבים.
(התצלום הוא חיקה מחודשת במהלך מזג אוויר טוב בהרבה!)